אליה, הילדה הגדולה שלנו, שלוש שנים מלאו לה בז' אדר, למי שלא שולט בלוח-זה צ'ופציק וחצי לפי פורים. עד לפסים שעשיתי אצל רווית (הספרית!), הייתי בגישה שהמשמעות של יום ההולדת היא חגיגה לעולם שהכיל אותך, שחלק איתך חמצן וכדומה, כי מה בעצם אדם עשה חוץ מלנשום? רווית לימדה אותי, שיום ההולדת הוא חגיגת ההתגשמות של אדם בעולם. בינינו, היא אמרה עוד הרבה דברים חכמים, לצערי בין הפן לטוש ויכולת הריכוז (ואולי ההבנה?), לא הפנמתי הכל. אבל, משפט זה הדהד בי "ההתגשמות של אליה בעולם". לא. עדיין לא. כמובן שפניתי כהרגלי בחול לד"ר גוגל, שאיכזב ולא. נפקא מינה? גוגל שפך הרבה מידע, רובו לא קריא ולא נהיר לשואלת.
סיפור ארוך בקצרה, לוח הזמנים המשפחתי לא איפשר את חגיגת ההתגשמות במועד. אי לכך ובהתאם לזאת, פיצלנו את החגיגות לשתיים (עם סבא-סבתא מהצד של אבא ועם אלו מהצד של אמא), בחגיגה הראשונה זילפתי ברב טובי הגדול קצפת סגולה על שאריות בראוניז משבת ובחגיגה השניה כבר אזלו חוסלו השאריות משבת, אז הזמנו פיצה, והנחנו נרות על האריזה, וחגגנו (תודות לנחשון בן השבע שאיתר את הכתר שלו מהפעוטון של חגיגות שלוש, אין על ילדים בכורים). והיה שמח. אליה הייתה מבסוטה, היא דווקא התלהבה מהאילתורים של אמאבא.
פורים, השנה אומנם כן יצאתי לסיבוב החלומות הקבוע בנחלת בנימין, רכשתי בדים מבעוד מועד. ו… זהו. הכל נעצר שם. להגנתי, תירוצים כרימון, אני אפילו לא יודעת לתפור (בדרך כלל דבק לבדים וחברה אחת טובה שיודעת עושים את העבודה, ביחד ולחוד) אני יכולה להמשיך לפרוט, פשוט צלילי "אויויויייייייי" נשמעים לרקע ההקלדה. אני אעצור כאן אם זה בסדר מבחינתכןם. תודה למחסן התחפושות של הקיבוץ ולתחפושות שרכשנו במחיר מופקע בחנות של דיסני בפריז שנה שעברה (ועטפנו וחיכינו לרגע המתאים להעניק לילדודס, ושכחנו שחיכינו), נס גלוי. לא רק בחנוכה חברותים.
משלוחי מנות, הסתכמו בסבב מהיר ברמי לוי, צמצום דרסטי של מספר המשלוחים (משלוח קהילתי זה הכי אחי), מלבד חריגה אחת של אפיה זריזה לתוך הלילה לאדם יקר עם תפריט מיוחד.
כבר צנחתי לגלעין כדור הארץ, אשמתי, הזנחתי, פישלתי… בנוהל.
אמא שפויה, יחסית, כותבת את שורות אלו. כולם היו מרוצים, עם כמות הסוכר שרווחה בדם מי יכל לגרוס אחרת? משרד הרווחה לא קפץ לבקר. הכל על משכנו יושב. שרדתי ולכן אספר.
אמא בהרצה 